בצעדיו הראשונים של סטודנט למשפטים אל שערי המקצוע, מלווה אותו לרוב הדעה לפיה הצלחה כרוכה בהעתקת מגורים למרכז הארץ. אני כאן כדי לנפץ את האשליה הזו, ולהוביל אתכם לחיפוש הפוטנציאל הטמון דווקא באזורים הפריפריאליים.
הדילמה עלולה להיות מורכבת. אצלי זה לא מאוד קשה, פשוט בגלל שידעתי בוודאות שאת העיר שלי לא אעזוב, ולא משנה מה.
מצד אחד, הקושי קיים ואי אפשר להתעלם ממנו. הנסיעה היומית שלי לבדה אורכת כשעה וארבעים לכל כיוון. מצד שני, מהר מאוד הבנתי שהדבר אפשרי וישים בהחלט. כל מה שצריך הוא לעשות את זה נכון.
הנחתי על כפות המאזניים את היתרונות אל מול החסרונות. את החסרונות לא קשה למנות – הנסיעות, הזמן הרב בדרכים, השעות המאוחרות והעייפות המצטברת. עם זאת, כאדם שמכיר קצת את החיים בתל אביב, ידעתי להכיר גם ביתרונות. החל מחיסכון בשכר דירה מופקע, דרך הטבת נסיעות לתושבי הפריפריה, רכישת היכולת לנהל סידורים בזמן הנסיעות ברכבת, והמנצח הגדול שלי – קירבה למשפחה.
רגע רגע, עצרו סוסים – למה בעצם לא להתמחות בצפון? קיימים בצפון שפע של אזורי תעסוקה מצליחים, חיפה היא בית למשרדי עורכי דין רבים (דוגמת ש. פרידמן ונשיץ ברנדס אמיר) ואפילו בכרמיאל תוכלו למצוא פה ושם משרד שעובד יפה.
לדעתי, זו הדרך הקלה. כל מתמחה פוטנציאלי יודע היטב (ואם הוא לא אז כדאי שידע), שיש שני צדדים להתמחות – הצד המנצח והצד המפסיד.
אז מהו בעצם הצד המנצח? המתמחים שבחרו בצד זה, גיבשו בראשם החלטה חד משמעית – ללמוד, ללמוד וללמוד. הצד הזה הוא שבוחר בשעות מרובות מול המסך, שואף למשימות, דורש ראש גדול למקצוע, חותר לגיוון בתחומי ההתמחות, עובד על חשבון הנוחות האישית, נחוש להצליח. אני סבור, שהצד הזה בא על סיפוקו מכל הכיוונים – הצד הזה הבין שזו תקופה. הקטע עם תקופות הוא שהן מסתיימות, ורצוי להפיק מכל תקופה את המרב.
ראוי להדגיש, שבצד הנ"ל ניתן לשוב באופן יום יומי הביתה בהרגשת ניצחון. ההרגשה הזו תורמת לשילוב במקצוע, היא גורמת לחשוב בלהט על סיפורי הלקוחות בשעות הקטנות של הלילה, לחכות לתיק מעניין, דיון מרתק או סתם ליהנות מהצלחות קטנות.
בניגוד גמור, מרחף לו הצד המפסיד. אתם בטח זוכרים את הסטודנטים שהרבו להיעדר מהרצאות, להעתיק עבודות להגשה ולעשות הכל כדי רק לקבל את התואר, אך למרבה הצער – לא באמת ללמוד משהו. אותם סטודנטים לשעבר, ניתבו לעצמם ולא במודע את הדרך הישירה לצד המפסיד, הצד שבורח ממשימות, דואג להתחבא ולהתלונן. הצד הזה שלא שואף ללמוד, אלא שואף לדעת כמה שפחות כדי שיניחו לו לנפשו. לצערי, הצד הזה סובל יום יום ושב לביתו ללא תחושת סיפוק כלל. הרגשה שכזו מקשה על אופן ההתנהלות במהלך ההתמחות ויוצרת אנטגוניזם גדול למקצוע ולחברי המשרד.
אז באיזה צד בחרתם?
למזלי הרב, נשאבתי לצד המנצח. הצד המנצח נמצא במרכז הארץ (בינתיים), וכמנצח הצבתי לעצמי את המטרה הסופית והיא להביא את הצד המנצח אלי לפריפריה.
ובכן, על מנת שאצליח במשימה היה עליי ללמוד כיצד הצד המנצח מתנהל וכיצד הוא פועל, ולכן בחרתי בדרך זו.
למען האמת, החיפוש אחר התמחות בתנאים שכאלה לא היה קל. לא מעט מראיינים הרימו גבה על הדרך שהצעתי, אבל תמיד הייתה לי תשובה מוכנה.
במשרד שלי שאלו אותי אם אני מתכוון לבצע מעבר למרכז. לי הייתה האמת שלי, וטענתי בביטחון שבשלב הראשון לא אעבור. הצגתי בפני המראיינים אדם שמוכן לעשות הכל, ומעוניין לקבל הזדמנות אמתית להצלחה. בסיום הריאיון, צלצלתי מספר פעמים לבדוק אם התקבלתי, ואני די בטוח שהדבר גיבש בקרב המשרד הבנה לגבי הרצינות שלי. התקבלתי לבסוף למשרד המדורג בין הגבוהים בישראל בתחום אליו כיוונתי – תחום המיסוי.
אם כן, מספר עצות לי אליכם, בתקווה להקל על חייכם כתושבי הפריפריה שמתמחים במרכז. אפתח עם המצב בו תבלו את משך הזמן העיקרי בהתנהלותכם בין הפריפריה למרכז (חוץ מישיבה על הכיסא שלכם במשרד) – הנסיעות ברכבת:
הטיפ הראשון שלי – ניהול איכותי של לוחות זמנים. ברגע שאתם לוקחים את "הזמן המת" וממנפים אותו, הרווחתם. לדוגמא – בזמן הנסיעות, אני משלים תיקים פתוחים שלא הספקתי לסגור במשרד. אפשרות נוספת היא לנצל את הנסיעות לשמירה על קשר עם העולם החיצון. כמה פעמים תהיתם מתי תמצאו זמן טוב לצלצל לחבר קרוב? גם אם רק בשביל לשאול לשלומו.
ניתן לנצל את הזמן גם ללמידה – כשהבוס שלי מבקש ממני לבצע בדיקות משפטיות, אני מוצא בנסיעות זמן מצוין להעשיר את עצמי ולצלול אל החומר. שלא תטעו – במקרים מסוימים זה זמן מצוין להשלים סדרות או סרטים, כשהלו"ז פנוי מסידורים. הגעתי למצב שאת כל הסידורים שעליי לעשות – טלפונים, משימות קטנות ועוד – אני מרכז לזמן הנסיעה.
אפילו ממש ברגע זה, מילים אלו נכתבות בזמן הנסיעה ברכבת.
עוד טיפ שיכול לשרת אתכם, היא לשמור על קשר עם החברים מהמרכז. אישית התברכתי בשירות הצבאי בעשרות חברים מאזור המרכז, אבל מעולם לא מצאתי זמן טוב למפגשי נוסטלגיה וזיכרונות עם החבר'ה. מאז שהתחילה ההתמחות במרכז, קיימנו כבר שלושה מפגשים והיד עוד נטויה.
טיפ נוסף הוא להכיר אנשים ומקומות חדשים במהלך הנסיעה. כיליד פריפריה מעטות הפעמים שנחשפתי למקומות באזור המרכז והסביבה, וכבר בחודש הראשון למדתי להכיר להתמצא. בנוסף, אני משתדל ליצור שיחה ולהבין את עולמם של ה"מרכזניקים" – תמיד טוב לדעת איך הלקוח העתידי שלך חושב.
חשוב לומר, שכיום קיימות רפורמות מקיפות של נסיעות בתחבורה הציבורית הכוללות חבילות נסיעה ברכבת ואוטובוסים יחדיו. נצלו את זה. ניתן להתנייד בקלות ממקום למקום ללא צורך בתשלומי חנייה או דלק, וכל זה בעלות חודשית נמוכה.
מדי פעם הנסיעות עלולות להיות קשות, אבל כשמתרגלים הכל נראה קליל. פשוט תגידו לעצמם שזה קל – זה הפתרון הפשוט ביותר לשיפור התחושה. רכשו כרית נסיעות קטנה, תיק אחסון עם דברים לדרך, והיי – אני אפילו הצלחתי לארגן לעצמי הנחה מרכבת ישראל.
הזמן הממושך בנסיעות עזר לי גם להבין דבר מדהים אחר – שלא רק אני נמצא בסירה הזו. אלפי אנשים עושים זאת יום יום, ואפילו הכרתי לקוחה של המשרד שנוסעת לעבודה כל יום 3 שעות ברכב מרמת הגולן. אז הבנתי שיש אנשים שממש לא מוכנים לוותר על העולם שלהם בשביל פרנסה, וכך גם אני. אפשר להצליח גם בפריפריה.
מבחינתי, הדבר הכי החכם שעשיתי הוא שלא ויתרתי לעצמי ולא התפשרתי בגלל שאני מכרמיאל. זה שאני מגיע ממקום מסוים, לא אומר שאני חייב להגר ממנו כדי להצליח. ההשראה שלי לעניין היא חבר הכנסת לשעבר דוד לוי, אשר בשעתו כח"כ לא פספס לילה אחד בביתו בבית שאן.
ההמלצה המנצחת שלי – אל תתפשרו על המקום שאתם אוהבים. דעו שזה עלול להיות קשה, והכינו את עצמכם ואת הסביבה שלכם לצעד שאתם מתכוונים לבצע. כדי שהתכנון יהיה מדויק, חייבים להפיק לאורך הדרך לקחים שיעזרו לכם להשתפר בעתיד: תכנון הנסיעה מראש, בחירת נקודות איסוף החוסכות בזמן, דאגה לרשת ביטחון, מיטה חמה לשעת חירום וכן הלאה.
לסיום, אתייחס לנושא הזוגיות, עליו שואלים אותי רבות בהקשר ללו"ז הצפוף. אומנם אנחנו מתמחים וזמננו קצר, אך זו טעות לחשוב שהדבר גורע מאתנו לנהל מערכות יחסים. זכרו, יש חיים מחוץ לחלל החדר. מצאו זמן לצלצל לחבר/ה פעם-פעמיים ביום, מצאו זמן לשלוח הודעת עידוד, ובמידה וממש נקלעתם ליום לחוץ – נצלו את שעת הצהריים להתכתבות ובדיקת דופק.
קל ביותר לוותר ולהניח את החיים הנורמטיביים בצד, אבל זה הדלק שלנו – חיי חברה. כדי להתמודד אני ובת הזוג קבענו "יום ללא פשרות" – יום שבו אנחנו נפגשים, כששום תירוץ אינו מתקבל.
כולי תקווה, שכשתשלבו בין הצד המנצח, העקרונות שלכם והטיפים שלי – תיהנו כל רגע מתקופת ההתמחות, ותעברו אותה בשלום גם אם היא מתרחשת בתל אביב.
זכרו – זוהי רק תקופה, והיא מסתיימת.
הכותב הינו מתמחה במשרד גלעד ברון ושות', וכן פעיל חברתי בכרמיאל, עיר מגוריו.
